פסק-דין בתיק ע"ש 5078/06

1.         בפניי ערעור שהגיש ד"ר אייל נס (להלן - המערער) על צו מיום 26.7.06 של כב' הנשיא (בדימוס) ו. זיילר, המתלה את רישיונו של המערער לעסוק ברפואה לתקופה של חודשיים. הערעור מכוון נגד חומרת העונש בלבד.

2.         נגד המערער, רופא במקצועו, הוגש ביום 29.10.01 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה על עבירות של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה (סעיף 327 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; להלן - חוק העונשין), ביצוע מעשה סדום (סעיף 347 + 345 (א)(4) לחוק העונשין) ומעשה של פזיזות ורשלנות (סעיף 338(7) לחוק העונשין).

            המערער הואשם כי בעת שעבד כרופא כירורג במרפאת קופת חולים הזריק למטופלת חומר מרדים מסוג 'דורמיקום' ואז ביצע בה מעשה מגונה.

3.         בהכרעת דין מיום 19.9.04 זוכה המערער על ידי בית משפט המחוזי בחיפה מהעבירה של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה ומהעבירה של מעשה סדום. עם זאת הורשע המערער בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות (נספח ב' לערעור). בגזר דין שניתן ביום 7.2.05 הוטלו על המערער שלושה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים על העבירה בגינה הורשע או על עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, וכן הוטלו עליו 200 שעות שירות לתועלת הציבור, בהתאם לתוכנית של שירות המבחן (נספח ג' לערעור).

4.         ביום 23.6.05 הוגשה נגד המערער קובלנה על עבירת משמעת, לפי סעיף 41(5) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז-1976 (להלן - הפקודה). בהתאם לסעיף 44 לפקודה מונתה ועדת משמעת לדון בקובלנה (נספח ד' לערעור).

5.         ביום 22.6.06 הודה המערער בעובדות שבקובלנה, והוועדה שמעה את טיעוני הצדדים בעניין אמצעי המשמעת. ביום 26.6.06 החליטה הוועדה להמליץ על התליית רשיונו של המערער לתקופה של חודשיים (נספח ו' לערעור).

6.         ביום 26.7.06 אימץ הנשיא בדימוס זיילר - אליו הואצלו סמכויות שר הבריאות לפי הפקודה -  את המלצת ועדת המשמעת, והורה על התליית רשיונו של המערער לתקופה של חודשיים (נספח ז' לערעור). על החלטה זו נסב הערעור שבפני.

            עיקר טענות המערער

7.         המערער טוען כי העונש שהוטל עליו חריג במידה המצדיקה התערבות של בית משפט.

            לטענתו, בהחלטת הוועדה נפלה טעות משפטית מאחר והמלצתה התבססה על פרטי הרשלנות המקצועית של המערער (כפי שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה), בעוד שהיה עליה להתמקד בעצם ההרשעה בעבירה הפלילית ובמידת הקלון הטמונה במעשים, כאמות המידה לצורך קביעת אמצעי המשמעת הראוי.

            המערער טוען כי הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה לעובדה שהרשעתו בעבירה של רשלנות היתה רק נספח לאישומים המרכזיים נגדו, מהם זוכה.

            המערער טוען כי עונש של התליית רשיון הינו אמצעי המשמעת החמור ביותר וכי שיקולי בית המשפט המחוזי שלא להטיל עליו מאסר בפועל צריכים היו לעמוד גם בפני המשיבים בבואם להחליט על אמצעי המשמעת הראויים בעניינו.

            המערער טוען כי הוועדה לא הביאה בחשבון את העובדה כי הושעה מעבודתו משך תקופה של ארבע שנים ואת עינויי הדין הקשים שעברו עליו. לטענתו, הוועדה כלל לא התחשבה בנסיבותיו האישיות הקשות ובנזק הכלכלי שנגרם לו. לטענתו, המשיבים לא נתנו משקל ראוי לעובדה שהמתלוננת לא ניזוקה בשום צורה כתוצאה מהזרקת הדורמיקום.

            המערער מוסיף וטוען כי העונש המשמעתי שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בוועדות המשמעת. המערער היפנה לחמש החלטות של ועדות משמעת המצביעות לטענתו על מדיניות זו.

            עיקר טענות המשיבים

8.         המשיבים טוענים כי מדובר בענישה סבירה, מידתית וראויה וכי אין כל מקום להתערבותו של בית משפט בהחלטת ועדת המשמעת. המשיבים טוענים כי המערער לא הראה כל עילה להתערבותו של בית משפט בהחלטות שהתקבלו בעניינו. לטענתם, הוועדה התחשבה בנסיבות המקילות שעמדו לזכות המערער והביאה בחשבון גם את האינטרס הציבורי בהרתעת ציבור הרופאים בשל החומרה הנודעת לרשלנות מסוג זה. לטענתם, על הוועדה להגן על האינטרס הציבורי של שמירת רמתו של מקצוע הרפואה על כל המשתמע מכך, מאחר ומדובר בבעלי מקצוע שדיני נפשות בידיהם - פשוטו כמשמעו.

            לטענתם, הוועדה ביססה את קביעתה בדבר חומרת הרשלנות של המערער על הטיפול שהעניק למתלוננת אשר העמיד אותה בסכנת חיים.

            המשיבים טוענים כי בעונש שהוטל על המערער לא היתה כל חריגה מנורמות הענישה המקובלות והם מפנים לתקדימים התומכים לטענתם במסקנה זו.

            דיון